Vayedaber

הוֹרֵי רִבִּי יִצְחָק בְּהֵן דְּמַשְׁבִּיק אִינְתְּתֵיהּ וְלָא מְמָרֵק לָהּ פּוֹרְנָהּ. שֶׁהוּא מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת עַד שָׁעָה שֶׁהוּא מְמָֽרְקָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בהן דמשבק אנתתיה. המגרש את אשתו ולא גמר לשלם לה כל כתובתה שהוא חייב להעלות לה מזונות עד שעה שהוא גומר לפרוע כל הכתובה:

לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי מֵאִיר. אַף עַל גַּב דִּלְרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ זָכַת אִשָּׁה זָכָה בַעֲלָהּ. מוֹדֶה שֶׁאֵין עָלֶיהָ אֶלָּא אוֹכֶלֶת פֵּירוֹת בִּלְבָד. תַּמָּן תַּנִינָן. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים וּמְצִיאַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. שֶׁהוּא יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָן לִמְלָאכָה אֲחֶרֶת. מַה טַעַם אָֽמְרִינָן. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלָּהֶן. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָן לִמְלָאכָה אֲחֵרֵת. הָתִיבוֹן. הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָהּ לִמְלָאכָה אֲחֵרֵת וְאַתְּ אָמַר. מְצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעַם אַחֵר יֵשׁ בְּאִשָּׁה. מָהוּ טַעַם אַחֵר בְּאִשָּׁה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מִפְּנֵי קְטָטָה. רִבִּי יוֹסֶי לֹא אָמַר כֵן. אֶלָּא שֶׁלֹּא תְהֵא מַבְרַחַת מִשֶּׁלְּבַעֲלָהּ וְאוֹמֶרֶת. מְצִיאָה מָצָאתִי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֵר מַתָּנָה. קוֹל יוֹצֵא לְמַתָּנָה וְאֵין קוֹל יוֹצֵא 39b לִמְצִיאָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁמָּֽצְאָה בְעֵדִים. זוֹ מִפְּנֵי זוֹ. אָמַר רִבִי יוֹחָנָן. בְּשֶׁאֵין טְפוּלִין לָאֲבִיהֶן. אֲבָל אִם הָיוּ טְפוּלִין לָאֲבִיהֶן מְצִיאָתָן שֶׁלּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

זו מפני זו. כלומר לא תיקנו מציאה בעדים שתהא שלו אלא משום מציאה שלא בעדים ולא פלוג רבנן:

בשאין טפולין לאביהן. הא דקאמר מציאת בנו ובתו הגדולים שלהן דוקא בשאין טפולין וסמוכין על שלחן אביהן אבל בסמוכין על שלחן אביהן שלו וכן קאמר בבבלי התם לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא בסמוך על שלחן אביו קטן הוא:

למי נצרכה לר''מ. מתניתין דקתני וירושתה הוא אוכל פירות ומשנה יתירא היא דהא תנינן בפ''ד ניסת יתר עליו הבעל שהוא אכול פירות בחייה אלא לר''מ הוא דאצטריך:

אע''ג דלר''מ. בפ''ק דקידושין ובהרבה מקומות היה עושה יד עבד כיד רבו ויד האשה כיד בעלה ומה שזכתה האשה זכה בעלה וה''א דירושתה שנפלה לה כשהיא תחתיו זוכה הוא בכלן קמ''ל דמודי הוא ר''מ שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד ואי ממתני' דהתם לא שמעינן לה אלא בנכסים שהיו לה מקודם לכן ולא הכניסה בנדונייתה הילכך איצטריך לאשמעינן אפי' בשנפלו לה אחר שניסת:

תמן תנינן. בשנים אוחזין. שהוא יכול לשנותן למלאכה אחרת. אעבדו ושפחתו הכנענים קאי מפני שהן ברשותו ויכול הוא לשנותן ממלאכתן ואם הוא רוצה יצוה אותם ללקט מציאות והילכך מציאתן שלו:

התיבון. על זה הרי אשתו אינו יכול לשנותה למלאכה אחרת אלא למה שהיא חייבת לעשות כדאמרינן בפרקין דלעיל כופה לעשות בצמר אבל לא למלאכה אחרת ואפ''ה את אמר מציאתה שלו:

טעם אחר יש באשה. ולא משום שהיא ברשותו:

מפני קטטה. משום איבה:

לא אמר כן. אלא היינו טעמא שלא תהא מברחת ותגנוב משל בעלה ותאמר מציאה מצאתי:

הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה. כלומר אכתי איכא למיחש שתהא מברחת ותאמר אחר נתן לי זה הממון במתנה ומה הועילו חכמים בתקנתן:

קול יוצא למתנה. אם היה נותן לה אחר איזה מתנה היה מפורסם אבל אין קול יוצא למציאה והילכך משום מציאה בלבד הוא דאיכא למיחש שלא תהא מברחת:

הגע עצמך שמצאה. מציאה בעדים ומפני מה תיקנו גם בזה דמציאתה שלו הרי אין כאן חשש שתהא מברחת שהרי העדים יודעים כמה היא המציאה שמצאה:

מה טעמא אמרו מציאת וכו'. אעבדו ושפתתו העברים קאי שאין יכול לשנות ממלאכתן ששכרן להן שאינם משועבדים לו:

רִבִּי רְדִיפָה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר כָּהֲנָא. דְּלָא מְחַסֵּר לָהּ. בְּסֶתֶר לָמָּה הוּא נוֹטֵל. מִפְּנֵי צַעֲרוֹ שֶׁמִּצְטָעֵר עִמָּהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דלא מחסד לה. מלשון חסד הוא כלומר טעמא דמחני' מפרש דמחלק בין בזמן שהוא בגלוי או בסתר מפני שבסתר אין הבושת גדול כ''כ והילכך לה שני חלקים:

למה נוטל. אפילו חלק אחד דהא בסתר אין לו בושת אלא שלה הוא הצער ומשני מפני צערו שמצטער עמה דהרי אע''פ כן יש לו ג''כ צער שמצטער עמה אף שבסתר הוא אלא שאינו גדול כ''כ כמו בגלוי והילכך הוא נוטל חלק אחד:

משנה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּמֵת חֲתָנוֹ אָֽמְרוּ חֲכָמִים יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִיתֵּן וְלָךְ אֵי אֶפְשִׁי לִיתֵּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ומת חתנו. ונפלה לפני יבם:

יכול הוא שיאמר. או חלון או יבם ואפילו היה אחיו עם הארץ והוא ת''ח יכול הוא לומר לו לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך איני רוצה ליתן:

מתני' הוא פוסק כנגדו בט''ו מנה. אלף דינר הן עשרה מנה וכשבא החתן לקבל עליו ולכתוב בכתובה אם הכניסה לו הכלה דינרין בעין כותב שליש יותר שהן ט''ו מנה מפני שהוא משתכר בהן:

וכנגד השום. ואם הכניסה לו בגדים ותכשיטין שצריכין שומא:

הוא פוסק פחות חומש. שאם הכניסה לו שום של אלף זוז אינו מקבל עליו אלא ח' מאות לפי שדרך הבאים לשום הבגדים ונכסים של כלה לשום אותן יותר משוויים לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה:

שום מנה ושוה מנה. כלומר אם לא שמו נכסי הכלה ותכשיטין אלא כמו שהן שוים בשוק:

אין לו אלא מנה. לא יכתבו בשטר הכתובה אלא מנה כמו ששמו ואין לו לומר תנו לי עוד חמישיתו שהרי אמרו לפחות חומש מן השום לפי שלא נאמרו דברים הללו אלא בשום ששמאוהו בבית החתנים והנשואים ומיהו תוספת שליש לא יוסיף שלא אמרו להוסיף שליש אלא לכספים שהם ראוין להשתכר מיד:

שום במנה היא נותנת ל''א סלע ודינר. שום שהוא מקבלה במנה שאמרו לו כתוב מנה בכתובה והיא תכניס לך שום של מנה צריך שישומו אותו בבית החתונה שלשים ואחד סלע ודינר שהוא מנה וחומשו:

ובארבע מאות. שום שיקבל עליו החתן לכתוב ד' מאות היא נותנת חמש מאות לפי שומת הנועדים שם:

ומה שהחתן פוסק. ואם שמו הם תחילה והכניסה לו בין שום קטן בין שום גדול הוא כותב בשטר פחות חומש ובבבלי מפרש דכל הני בבי דקתני לאשמעינן לא שנא בשומא רבה כגון כנגד השום דקתני ברישא כנגד אלף זוז ול''ש בשומא מועטת כגון הא דקתני שום במנה היא נותנת ל''א סלע ודינר לעולם פוחתין חומש בשטר הכתובה ממה ששמו אותם בבית החתונה ובין אם שמו אותם תחילה ואחר כך באין לכתוב הכתובה שאז צריך לפחות בשטר הכתובה החומש מן השומא ששמו בבית החתונה כדקתני מה שהחתן פוסק כו' ובין אם הוא כתב מתחילה הכתובה שאו צריך שתהיה השומא בתוס' חומש ממה שכתוב בכתובה כדקתני ובארבע מאות שום היא נותנת חמש מאות:

הלכה: הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּמֵת חֲתָנוֹ כול'. וְלֹא דְבָרִים שֶׁהֵן קוֹנִין בָּאֲמִירָה הֵן. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. פּוֹסֵק לְשֵׁם כְּתוּבָּה עַל מְנָת לבנים. וְכֵינִי. הַפּוֹסֵק מְעוֹת לְבִתּוֹ קְטַנָּה כּוֹפִין אוֹתוֹ לִיתֵּן. הָא לִגְדּוֹלָה לֹא. אָמַר רִבִּי אָבוּן. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִיתֵּן גֵּט.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר אבון. מאי כופין אותו ליתן דקאמר כופין הבעל ליתן גט דעדיין לא קנה בפסיקה עד שלא כנס וכיון שאין לאב מה ליתן כופין אותו לפוטרה:

גמ' ולא דברים שהן קונין באמירה הן. בתמיה הא הפוסק מעות לחתנו דברים הנקנין באמירה הן כדרב גידל בריש פרקין דלעיל וכיון שכן זכה בהן אחיו ויהא היבם מוציא בדין מידו:

תני בר קפרא פוסק לשם כתובה ע''מ לכנוס. כלומר סתם הפוסק לחתנו דעתו ע''מ לכנוס הוא וכיון שלא כנס אינו חייב לתת לאחיו:

וכיני. ותניא נמי הכי דאינו קונה בפסיקה אא''כ כנס וכדמפרש רבי אבין:

הפוסק. בתוספתא פ' בתרא דמכילתין קתני הפוסק מעות לבתו קטנה ופשט לו את הרגל כופין אותו ליתן וקס''ד דעל האב קאי והילכך קמתמה הא לגדולה לא אמאי:

משנה: פָּֽסְקָה לִכְנוֹס לוֹ אֶלֶף דֵּינָר הוּא פּוֹסֵק כְּנֶגְדּוֹ בַחֲמִשָּׁה עָשָׂר מְנָה. כְּנֶגֶד הַשּׁוּם הוּא פוֹסֵק פָּחוֹת חוֹמֶשׁ. שׁוּם בִּמְנָה וְשָׁוֶה מְנָה אֵין לוֹ אֶלָּא מְנָה. שׁוּם בִּמְנָה הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד דֵּינָר. בְּאַרְבַּע מֵאוֹת הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמַה שֶׁהֶחָתָן פּוֹסֵק הוּא פוֹסֵק פָּחוֹת חוֹמֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ומת חתנו. ונפלה לפני יבם:

וכנגד השום. ואם הכניסה לו בגדים ותכשיטין שצריכין שומא:

שום מנה ושוה מנה. כלומר אם לא שמו נכסי הכלה ותכשיטין אלא כמו שהן שוים בשוק:

ובארבע מאות. שום שיקבל עליו החתן לכתוב ד' מאות היא נותנת חמש מאות לפי שומת הנועדים שם:

משנה: פָּֽסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְסָפִים סִלְעָה כֶּסֶף נַעֲשֵׂית שִׁשָּׁה דֵינָר וְהֶחָתָן מְקַבֵל עָלָיו עֲשָׂרָה דֵינָרִים לַקּוּפָּה לְכָל מְנָה וּמְנָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְדִינָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' פסקה להכניס לו כספים. דינרים בעין שמוכנים להשתכר מיד:

סלעה. שהוא ארבע דינרין נעשית לכתוב בשטר כתובה ששה דינר שהוא שליש יותר ואשמעינן תנא דדינרין בעין בין שהן מרובין כגון אלף דינר דקתני ברישא בין שהן מועטין כגון סלע דקתני הכא לעולם נכתבין בשטר הכתובה בשליש יותר מפני שעומדין להשתכר בהן מיד:

עשרה דינר וקופה. של בשמים כדמפרש בגמרא שיתן לה עשרה דינר על כל מנה ומנה שהיא מביאה לו כדי לקנות לה מהם בשמים ותמרוקי נשים:

שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִכְנִיסָה לֹו זָהָב בְּשָׁוְייוֹ. וְתַנֵּי כֵן. תַּקְשִׁיטִין לַעֲשׂוֹתָן דֵּינָרִין בְּאֶחָד וּמֶחֱצָה. דֵּינָרִין לַעֲשׂוֹתָן תַּקְשִׁיטִין בְּשָׁוְיֵיהֶן. רִבִּי אָחָא בַּר פַּפָּא בְּעָא קוֹמֶי רִבִּי אִימִּי. הִכְנִיסָה לוֹ בְהֵמָה. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁוְייָהּ. הִכְנִיסָה לוֹ קַרְקַע. אָמַר לֵיהּ. בְּשָׁוְייָהּ. וְאֵינוֹ מִשְׂתַּכֵּר. וְגוֹבָה קַרְקַע. אֵין לֹו אֶלָּא אֲכִילַת פֵּירוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בשוייו. שמין אותן בשוייו שלא יוסיף עליהן שליש שהרי אין עומדין להשתכר אלא להתקשט בהן וכך לא יפחות מהן חומש דזהב אינו נפחת:

ותני. בברייתא כן:

תקשיטין. הכניסה לו תכשיטי זהב לעשותן דינר שמין בא' ומחצה ככספים מפני שמשתכרין בהן:

דינר. זהב לעשותן תקשיטין שמין בשוייהן:

הכניסה לו בהמה. מאי אי הוה ככלים או ככספים שלפעמים משתכר בה:

בשוייה. שהרי אינה עשויה למכור:

ואינו משתכר. קושיא היא בתמי' הא עכ''פ משתכר ממנה:

ומשני וגובה קרקע. בתמיה וכי גובה הוא הקרקע להחליפה או למכרה ככספים הא אין לו אלא אכילת פירות בלבד וקרקע כדקאי קאי:

זהב. כלי זהב כגון נזמים וטבעות:

הלכה: פָּֽסְקָה לִכְנוֹס לוֹ אֶלֶף דֵּינָר כול'. מָה רָאוּ לוֹמַר בִּכְסָפִים אֶחָד וּמֶחֱצָה וּבְשׁוּם פָּחוֹת חוֹמֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. 40a שָׁמִין דַּעְתָּהּ שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהִיא רוֹצָה לְבַלּוֹת אֶת כֵּילֶיהָ וְלִפְחוֹת אוֹתָן חוֹמֶשׁ. שָׁמִין דַּעְתּוֹ שֶׁלָּאִישׁ רוֹצֶה לִישָּׂא וְלִיתֵּן בָּהֶן וְלַעֲשׂוֹתָן בְּאֶחָד וּמֶחֱצָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכּוֹר כְּלֵי אִשְׁתּוֹ. דִּלֹמָה. רִבִּי חִייָה וְרִבִּי יָסָא וְרִבִּי אִימִּי סָֽלְקוֹן לְשׁוּמָא דִבְרַתָּהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אָֽמְרִין לֵיהּ. פְּחוֹת חוֹמֶשׁ וְכוֹפֵל. אֲמַר לוֹן. פּוֹחֵת חוֹמֶשׁ וְאֵינוֹ כוֹפֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר לון פוחת חומש ואינו כופל. והשיב להן שכנגד השום יפחות חומש אבל אינו רוצה לכפול כנגד הכספים מפני שאינו רוצה לישא וליתן בהם וכלומר דמייתי סייעתא להא דאמר שמין דעתו של איש והיינו מן הסתם אבל אם פירש דעתו הולכין אחריו ולפיכך קאמר שבזה הוא מרוצה שיפחתו חומש דבדעתה תלוי והיא רוצה להשתמש בכליה אבל אני אין דעתי להשתמש בכספים וכגון זה שומעין לו:

אמרין ליה פחות חומש וכופל. כלומר שהכניסה לו כלים בשומא וכספים בעין ואמרו להחתן שיפחות חומש בכתובתה כנגד השום ויכפול במחצה יותר כנגד הכספים ולאו דוקא יכפול אלא שיוסיף לה כראוי מן הדין:

דילמא. מעשה ברבי חייה ורבי יוסי ור' אימי שהלכו לשומא של בתו דריב''ח:

זאת אומרת שאין אדם רשאי למכור כלי אשתו שהרי הוא פוחת חומש בכתובתה כדי שתשתמש בכליה:

שמין דעתו של איש וכן כשהכניסה לו כספים מדינא לא ישתמש בהן אלא ששמין בהן דעתו של איש שהוא רוצה לישא וליתן ולהרויח בהן ולעשותן עליו באחד ומחצה שהוא שליש מלבר יותר ממה שקיבל כדי שיכול להשתמש בהן:

שמין דעתה של אשה. כשהיא מכנסת לו כלים בשום שהיא רוצה לכלות כליה ולהשתמש בהן ושיפחות הבעל בכתובתה חומש משוויין כלומר דמדינא אינה משתמשת בהן כיון שהכניסה אותם לבעלה והילכך תיקנו חכמים שיפחתו אותן חומש משוויין כדי שתשתמש בהן והיא מתרצי' בכך:

גמ' מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה. כשהכניסה לו כספים שיהא פוסק חמש עשרה מאות כנגד אלף שהוא מחצה יותר ובשום אם הכניסה לו כלים וחפצים בשום אמרו שהוא פוחת חומש:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source